אני יאיר גל, בן 26, מאמן טניס, ואני מכור. לטניס כמובן! לא סתם אני משחק טניס כבר מגיל 5…
הדבר הראשון שאני עושה בסוף אימון הוא שחרור, מתיחות ושיחות עם השחקנים האהובים שלי.
אם תשאלו אותי עם מי אני חולם לשבת על כוס קפה, זה לגמרי יהיה עם רוג'ר פדרר! אם תגידו לי להיות קצת יותר ריאלי – זה יהיה עם המאמן האגדי רונן מורלי.
טורניר הטניס הטוב ביותר של כל הזמנים בעיניי הוא גביע דיוויס. מעטים הרגעים בטניס בהם שחקנים חולקים מטרה משותפת. כמה שזה מיוחד כשמדובר בחבריך למדינה, למען הדגל. יש לי המון זיכרונות ילדות יפים ומעוררי השראה כצופה בגביע הדיוויס. הניצחון של דודי על גונזלס ב-2007, הניצחון של אמיר ויינטרוב על ראוניץ' ב-2011. מאוד אהבתי לצפות בנועם אוקון משחק מול זימבבואה, בריטניה וכו', היכולת הפיזית שלו תמיד הרשימה אותי.
אני אוהב להיות על המגרש ומודה על הזכות לאמן את השחקנים שלי. יש רגעים בלתי נשכחים במיוחד כמו רגעים בהם השחקנים שלי מכבדים, מעצימים ומפרגנים אחד לשני. אלו בהחלט הרגעים היפים ביותר באימוני טניס.

בוקר קיצי נפתח אצלי עם כוס מים עם לימון. בוקר חורפי נפתח עם מי נענע עם דבש. ואחרי חצי שעה – יוגורט וגרנולה.
הדבר הראשון שאני עושה אחרי שפותח את העיניים הוא אמירת תפילת "מודה אני". אחר כך, כשאני בדרך לאימון, אני מגביר את הווליום לצללי השיר "אור" של אליעד נחום. כשאני חובט בקהנד (חבטת גב יד) זה בשתי ידיים. ואם תגידו לי טניס – המילה הראשונה שעולה לי לראש היא אהבה!